יורודרייב ניהול ציי רכב בע"מ נ' כהן ואח'

פסק דין

התובעת הגישה תביעה זו בגין תאונת דרכים שאירעה ביום 17.8.08. לטענתה, נהג רכב התובעת היה בעצירה מוחלטת, בעוד המשאית של הנתבע 1 החלה בנסיעה ופגעה ברכב התובעת. גירסת הנתבעים היא כי נהג המשאית נסע בנתיבו, ורכב התובעת סטה מנתיבו שמאלה ובכך גרם לתאונה.

תאונה זו נדונה כבר בביהמ"ש לתביעות קטנות ברמלה (ת.ק. 1328/09) ושם ניתן פסק דין, ע"י כב' הש' נחליאלי חיאט. בפסק הדין נקבע כי התובע שבפניי הוא שגרם ברשלנותו לתאונה, בכך שניסה להשתלב ברווח שבין משאית הנתבע לבין הרכב שלפניה אך לא עלה בידו לעשות כן. עם זאת, קבעה כב' השופטת כי יש לייחס לנתבע 1 שבפניי אשם תורם בשיעור 30%, הואיל ונסע, לפי עדותו, מבלי שראה כלל את רכב התובעת, אשר היה מצוי מבחינתו ב"שטח מת", שנהג המשאית אינו יכול לראותו.

בתובענה שבפניי מסתפק ב"כ התובעת, מטבע הדברים, בכך שאחייב את הנתבעים אך ב – 30% מן הנזק, וזאת על יסוד הקביעות שנקבעו בתיק הקודם, ואילו עמדת ב"כ הנתבעים היא שאין להטיל עליהם כל סכום שהוא, הואיל ו"אין אחריות מכח אשם תורם".

ב"כ הנתבעים סומכת טענתה על פסה"ד של כב' הש' אברהמי בענין ת.א. (ת"א) 56522/04 הכשרת היישוב נ' שלו ברוך. אינני מקבל, במקרה זה, את טענתה. כב' הש' אברהמי קובעת באותו פסק דין (פיסקה 15) כי אם במקרה מסוים נקבע אשם תורם של התובע, אין בעובדה זו כשלעצמה כדי לחייב את התובע כלפי הנתבע באחריות בנזיקין, בשיעור האשם התורם שנקבע. אולם היא ממשיכה ואומרת (פיסקה 16) כי עצם העובדה שהתנהגות מסויימת מהווה אשם תורם אינה פוסלת את האפשרות שאותה התנהגות עצמה תהווה גם אשם יוצר אחריות, אם יוכחו התנאים לכך. מצב דברים זה יתקיים כאשר הנפגע מצידו גרם נזקים למזיק המקורי, היינו, במקרה של נזקים הדדיים (מקרה שכיח למדי בהתנגשות מכוניות). על אשם יוצר אחריות זה יסתמך המזיק המקורי בתביעתו לפיצויים עבור נזקו שלו, להבדיל מהסתמכותו על אותו מעשה לצורך ההגנה של אשם עצמי תורם כלפי תביעתו של הניזוק. הצלחת התביעה (של "המזיק המקורי") מותנית כמובן בקיום כל היסודות הדרושים ליצירת האחריות בנזיקין, ובין היתר עליו להוכיח הפרתה של חובת הזהירות כלפיו (אנגלרד, ברק, חשין, "דיני הנזיקין – תורת הנזיקין הכללית", ג' טדסקי, עורך, מהד' 2, ירושלים, תשל"ז, בעמ' 240).

אציין כי גם בפסקי דין נוספים ננקטה גישה דומה, וראה ת.א. (י-ם) 4756/05 טריפי נ' מנסור, מפי כב' הש' מ' בן – עטר, וכן ת.א. (ת"א) 33749/07 דן חב' לתחבורה ציבורית נ' גיל, מפי כב' הש' י' בשן.

יודגש, כי התובעת איננה תובעת בגין האשם התורם של הנתבע 1. עילת התביעה שלה היא האשם של הנתבע (אשר רק בתביעתו שלו שימש בפיה כאשם תורם, לצורך הפחתת גובה הפיצויים).

במקרה דנן, עולה מפסה"ד שניתן בין אותם צדדים בהתדיינות הקודמת, כי הנתבע 1, בכך שנסע בכביש, מבלי יכולת לראות את רכב התובעת, אשר היה ב"שטח מת" מבחינתו, הפר את חובת הזהירות כלפי הנוהגים האחרים בכביש בכלל וכלפי התובעת בפרט. כפי שציינה כב' הש' נחליאלי חיאט: " כלל יסודי הוא כי נהג נוהג בכביש כשבאפשרותו לראות את הנעשה סביבו, כדי שיוכל לצפות התנהגות של אחרים, ובעיקר לנקוט בכל אמצעי הזהירות הדרושים להבטחת שלום הנמצאים על הכביש, ואין לצאת מהנחה שיש שטח מת ופשוט להתקדם בנסיעה.......". הנה כי כן, הדברים מוסבים באופן ברור (גם) על הפרת חובת הזהירות כלפי הנוהגים האחרים הנמצאים אותה שעה על הכביש. מי שנוסע בכביש, ביודעו ששטח מסוים הוא "שטח מת" מבחינתו, אינו רשאי לסמוך על הנס ולקוות שדבר לא יארע. עליו לדאוג להתקנת מראות מתאימות, או לנקוט באמצעים אחרים, ובכל מקרה, להסתכל "בשבע עיניים" ולהיות דרוך במיוחד לנעשה בשטח הזה. משלא נהג הנתבע 1 כאמור, הפר את חובת הזהירות כלפי התובעת, והוא אחראי לפצותה כדי 30% מנזקיה.

סכום הנזק מפורט בכתב התביעה. נזק של הפסד שני ימי עבודה לא הוכח. יתר רכיבי הנזק אינם במחלוקת. אמנם בכתב ההגנה הועלו טענות שונות גם לענין הנזק, אולם בטיעוני ב"כ הצדדים היום בפניי נתבקשתי להכריע רק במחלוקת המשפטית דלעיל, והמחלוקת בענין הנזק נזנחה.

סה"כ הנזק הוא 5,785ש"ח, ו – 30% הם 1,736ש"ח.

לסיכום, אני מחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעת סך 1,736ש"ח, בתוספת האגרה, ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 17.8.08 ועד התשלום בפועל, וכן בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 913ש"ח (כולל מע"מ) בתוספת הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתן היום, ו' כסלו תש"ע, 23 נובמבר 2009, בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

הוקלד על ידי ....... התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: